תוכניות איחוד וחלוקה הנערכות במסגרת פרק ג' סימן ז' לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה -1965 מאפשרות עריכת תכנון כולל לשטח מקרקעין.לאחריו תתבצע חלוקת השטח תוך ייחוד שטחים לצורכי ציבור וכן ייחוד שטחים לבעלי הזכויות בהתאם לשווי זכותם בקרקע קודם לאיחוד.שמאי המקרקעין, עליו מוטלת מלאכת האיחוד והחלוקה בהתאם לשווי זכויות הבעלים, חייב לשמור על השוויהיחסי של כל זכות קודם לחלקות המקרקעין וטבלת האיזון באה לעזרתו.ככל שלא נשמר היחס בין שווים של המקרקעין קודם לחלוקה לבין שווים לאחריה, הרי שאז ישולמו בין בעלי הזכויות תשלומי איזון.
בעלי הזכויות ששווי ממקרקעיהם עלה ישלמו את ההפרש למי מבעלי הזכויות במקרקעין ששווי ממקרקעיהם ירד לאחר החלוקה.
תשלומי האיזון משולמים בין הבעלים עצמם אולם הכספים מועברים ראשית אל הועדה המקומית והיא שאחריות להעברת התשלום אל בעל הזכות שזכאי לקבלם.
בהליך הנדון בפני בית המשפט העליון, נקבע כי החובה המשפטית לשלם דמי איזון והזכות המשפטית לקבלם איננה במישור המשפט הפרטי אלא במישור המשפט הציבורי. קרי בעל מקרקעין החייב בתשלום דמי איזון איננו נושא בחבות כלפי מי מבעלי מקרקעין אחרים.
אלא כלפי הועדה המקומית והזכאי לקבלת דמי איזון איננו רשאי לתובעם מן החייב בהם, אלא מן הועדה המקומית בלבד.