פרק 6 – מגרשי בנייה
על פי דיני התכנון והבניה מגרשי הבנייה הם יחידות הקרקע הבסיסיות. מגרשי הבנייה מותווים בתכנית. הסמכות להתוות את גבולות המגרשים נקבעה בהוראת סעיף 69(1) לחוק התכנון והבניה. התווית גבולות המגרשים מצויה כמעט בכל התכניות המפורטות ולעיתים קרובות גם בתכניות מתאר. חוק התכנון והבניה קובע את המגרש כשלב ביניים, עד להמרתו לחלקת רישום. השלב שבו קיים שוני בין מגרש הבנייה לבין חלקת הרישום, הוא שלב ארעי, שעל פי הוראות החוק אמור לחלוף. המחוקק רואה בפיצול בין השניים עניין זמני. משתרשם התכנית לפי סימן ז' לחוק התכנון והבנייה או שהתשריט שאושר לפי פרק ד' לחוק זה, יתמזגו המגרש והחלקה ליחידה זהה. מובן שהפער בין השניים, בין חלקות הרישום לבין מגרשי הבנייה שבתכנית, אינו כורח המציאות. לעיתים קרובות תוכניות מתוות את גבולות המגרשים בדיוק לפי החלוקה הקדסטרית הקיימת. התאמה כזאת רצויה ועשויה לחסוך הליכים של התאמה שהם בדרך כלל תנאי לבנייה ופיתוח.
בדרך כלל היחידה המכונה "מגרש" נקבעת בתכנית כלשהי לפי פרק ג' לחוק התכנון והבניה. התכנית קובעת את גבולות המגרש, אגב פעולת חלוקת קרקע, איחוד קרקע או איחוד וחלוקה. דרך נוספת ליצירת מגרש היא בתשריט איחוד או בתשריט חלוקה שאינו בגדר תכנית. מגרש נוצר, אפוא מאחד משני המקורות הבאים: תכנית סטטוטורית; או תשריט איחוד וחלוקה.
גם מגרש תלת ממדי נוצר לראשונה בתכנית לפי פרק ג' או בתשריט חלוקה לפי פרק ד' לחוק התכנון והבניה. הוראת סעיף 14ה לחוק המקרקעין, קובעת כי לא תירשם בפנקסי המקרקעין חלוקת קרקע הכוללת חלקה תלת-ממדית, ולא יינתן פסק דין לחלוקת קרקע כאמור בין בעליה המשותפים, אלא על פי תכנית שאושרה לפי הוראות סימן ז' לפרק ג' לחוק התכנון והבנייה; או על פי תשריט שאושר לפי הוראות פרק ד' לחוק התכנון והבנייה. אפשר אפוא לקבוע גם מגרש תלת ממדי בתכנית איחוד וחלוקה לפי סימן ז' ובתכנית שאיננה כוללת הוראות לאיחוד וחלוקה לפי סימן ז'. האפשרות לכלול בתכנית מגרש תלת-ממדי נקבעה בהוראת סעיף 69(1א) לחוק. בתכנית הכוללת הוראות בדבר קביעת מגרש תלת-ממדי, גבולות המגרש התלת-ממדי יפורטו בתכנית בנספח המתאר באופן גרפי את כל גבולות המגרש התלת-ממדי, ובכלל זה פירוט של כל מפלסי הגובה של המגרש התלת-ממדי; תשריט התכנית יכלול סימון של המגרש התלת-ממדי בהיטל על. גם סופו של מגרש תלת ממדי, להירשם כחלקה תלת-ממדית.
תקופת הביניים, עד להתמזגות הקדסטר עם מגרשי הבנייה, יכולה להיות קצרה ויכולה להיות ארוכה עד מאוד. אין די בעובדה שתכנית אושרה לפי הוראות פרק ג' לחוק התכנון והבניה וקבעה חלוקה למגרשים, כדי להתניע הליך כלשהו שיביא להתאמת חלקות הרישום למגרשי הבנייה. אפשר שתכנית אשר כוללת חלוקה למגרשים, תכלול הוראות לחלוקה מחדש לפי סימן ז' שבפרק ג' לחוק התכנון והבניה ואפשר שלא תכלול הוראות כאלה. אם התכנית כוללת אף הוראות של איחוד וחלוקה לפי סימן ז' בפרק ג' לחוק התכנון והבנייה, הרי שהוראות החוק גודרות את תקופת הזמן עד להתמזגות האמורה. הוראת סעיף 125 לחוק קובעת את פרקי הזמן להשלמת הליך תיקון הרישום. אם תכנית אשר כוללת חלוקה למגרשי בנייה שאינה תואמת את החלוקה הקדסטרית, אינה כוללת הוראות של איחוד וחלוקה לפי הוראות סימן ז' שבפרק ג', או-אז הליך התאמת חלקות הרישום למגרשי בנייה, ייעשה בדרך כלל על פי פרק ד' לחוק התכנון והבניה ויהיה תלוי לחלוטין ברצונם של בעלי הזכויות בתחום המגרשים הרלוונטיים. הדרך השלישית להתאמת הקדסטר למגרשי הבניה, היא באמצעות הוראת סעיף 70 לחוק המקרקעין.
אף משמסתיים ההליך של רישום התשריט בלשכת רישום המקרקעין והמגרשים הופכים לחלקות רישום, המגרש אינו מאבד מאופיו; חוק התכנון והבניה אינו נוטש את ההגדרה הבסיסית ולצורכי רישום החלקה היא לא איבדה את הגדרתה גם כמגרש. דהיינו אפשר שמגרש יתאים לחלקות הרישום ואפשר שמגרש לא יתאים לחלקות הרישום. המצב השני, שבו חלקות הרישום אינן מתאימות למגרשי הבנייה הוא, כאמור, מצב ארעי שאינו רצוי, עד להתאמת הרישום הקנייני בלשכת רישום המקרקעין למגרשי הבנייה שנוצרו על פי חוק התכנון והבניה.
מתוך ספרו של משה רז-כהן איחוד וחלוקה, מהדורה שניה (הוצאת בורסי), התשפ"א -2021)
