פרק 9 – בין הסדר מקרקעין לבין חלוקה מחדש
הסדרת חלוקת הקרקע לחלקות רישום מאפיינת הן את הליך ההסדר לפי פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: "פקודת ההסדר") והן את החלוקה החדשה לפי סימן ז' לחוק התכנון והבניה. הליך ההסדר הוא אפוא יצירת תמונת ראי של מפת הזכויות בקרקע. לכך כמה חריגים: בפקודת ההסדר קיימת הסמכות לכפות שינויים בקווי הגבול של חלקות תוך הפקעה למעשה של זכויות קיימות. עוד כחלק מההסדר אפשר להתוות דרכים או זכויות מעבר חדשות לטובת הציבור או לטובת אנשים פרטים.
בכל זאת, במהותו, אין הליך ההסדר משרת יעדים תכנוניים ומטרתו המרכזית היא להציג תמונת ראי של מצב הזכויות באותו מועד. האינטרס התכנוני נדחק לקרן זווית.
נבהיר את הדברים. אם כחלק מהליך ההסדר מתברר כי פלוני בעלים בשטח המיועד בחלקו על-פי תכנית שבתוקף לדרך, יש להעדיף את האינטרס של שיקוף מצב הזכויות ולרשום את פלוני בכל זאת כבעלים. אם על פי התכנית שבתוקף שטח המיועד למבנה תעשייתי גדול מתחלק לחלקות רישום קטנות ורבות – כך, שבפועל, מפוצלת הבעלות בשטח, יש לדחות את האינטרס התכנוני ולרשום את הבעלות המפוצלת על פני מספר רב של חלקות רישום על פי מצב הזכויות לאמיתו.
כשאין מרשם מוסדר
מכל מקום, אין זה ראוי לאשר תכנית לאיחוד וחלוקה לפי סימן ז' בפרק ג', אם לא קיים כלל מרשם המשקף לפחות לכאורה את מערך הזכויות בזיקה לחלקות קרקע המתוארות בצורה נאותה. פנקסי הרישום למקרקעין לא מוסדרים (פנקס השטרות), בדרך כלל אינם כוללים תשריטי מדידה. לפיכך, בדרך כלל התשתית הרישומית שבפנקסי השטרות אינה מאפשרת עריכת תכנית לאיחוד וחלוקה. אולם, אם קיים מרשם מבוסס על תשריטים ברמה מספקת לאיתור גבולות החלקות הלא-מוסדרות, אפשר בהחלט לקדם ולאשר תכנית איחוד וחלוקה. טבלת ההקצאות, לא תשנה את מידת החוזק הראייתי של הזכויות. הלכאוריות שמאפיינת את המרשם הלא-מוסדר, נגררת אל טבלת ההקצאות.
בהמשך הפרק
- מה קורה כאשר תכנית לחלוקה חדשה אושרה עוד לפני שהחל הליך ההסדר.
- מדוע, לדעת המחבר, טעה בית המשפט בעניין לוי נ' רשות הפיתוח.
- היחס בין סעיף 143 לחוק התכנון והבניה לבין סמכותו של פקיד ההסדר לחלק קרקע במסגרת פירוק שיתוף.
מתוך ספרו של משה רז-כהן איחוד וחלוקה, מהדורה שניה (הוצאת בורסי), התשפ"א-2021
קטעים נוספים מהפרק מופיעים בעמוד הזיקה בין הליך ההסדר לבין החלוקה מחדש, ועל ההליך עצמו בעמוד הליכי הסדר מקרקעין.
