פרק 26 – ההצדקות לכלל השוויון היחסי
הוראות סימן ז' בפרק ג' לחוק התכנון והבניה דוחות את החתירה לשמירת השווי האבסולוטי בין בעלי המגרשים. השוויון היחסי משמעו, שמי ששווי זכותו רב יותר, יזכה לנתח נכבד יותר מן ההשבחה. אפשר לתהות באשר להצדקות לכלל השוויון היחסי. מדוע אין לקדם כלל של שוויון מוחלט שלפיו כל בעל זכות בתחום התכנית יזכה בהשבחה זהה? האין מדובר בגישה ליברטריאנית קיצונית שלפיה ככל שהתכנית מביאה עימה להשבחה, ייהנו ממנה יותר דווקא אלה ששווי זכויותיהם במצב הקודם רב יותר? האם העובדה שבעל נכס ששוויו פי כמה מנכס חברו, מצדיקה כי אם תיפול עליהם מתנת שמיים, יחלקו הם בשווייה על פי שווי נכסיהם? דהיינו האם העובדה שהוא בעל נכס ששוויו גבוה יותר, מצדיקה שהוא יזכה אף לנתח נכבד יותר מאותה מתנת שמיים? האם לא מדובר בגישה ליברלית כה קיצונית, אשר חורגת מעבר לקידוש הקניין הפרטי ואף יוצרת העדפה כלכלית לבעלי הנכסים ששווים גבוה יותר?
התמריץ לרכוש ולפתח קרקע
על פי הגישה הליברטריאנית ועל פי הגישה התועלתית – האפשרות ליהנות מהעלאת שוויה של קרקע היא בידי בעל הקרקע. אם לא נותיר בידי בעל הקרקע את תוספת העושר הנובעת מהשבחת נכסיו, מידת הסתמכותו תקטן ומידת המוטיבציה שלו להשקיע ברכישת קרקעות ולקדם את פיתוחן בצורה האופטימאלית תפחת. לדוגמה, חלוקת ההשבחה באופן שווה בין בעלי הזכויות, לא תיצור תמריץ לרכישת קרקעות; והתופעה דווקא תעודד רכישת חלקים מזעריים משטח קרקע, רק מתוך מטרה לחלוק בעושר הצפוי מפעולת האיחוד והחלוקה. יש אפוא טעם רב שהחלוקה בהשבחת הקרקע תהא פרופורציונלית לשווי המגרשים הקיימים.
המודל התאגידי
כלל השוויון היחסי יוצר הקבלה בין מיזם של איחוד וחלוקה לבין מיזם עסקי המנוהל במסגרת תאגידית. כללי הקצאת ההון המקובלים בתאגיד, היינו החלק בהון המניות של כל חבר בתאגיד נקבע על פי סכום השקעתו הראשוני. כללים אלה דומים מאוד לכלל השוויון היחסי – כל בעל זכויות בתחום תכנית לאיחוד וחלוקה זוכה לחלק בהון המניות של המיזם על פי שווי זכויותיו ערב התכנית. "הון המניות" של הפרויקט כולל את כל שווי הקרקע לאחר אישור התכנית. מסגרת זו מביאה למעשה לחלוקה הוגנת של כלל ההטבות וכלל ההשפעות ההדדיות בין יעודי הקרקע השונים בתחום התכנית.
בהמשך הפרק
- כיצד מתחלק הסיכון בין בעלי הנכסים כשהתכנית דווקא פוגעת בקרקע, ומה משמעותם של הסייגים לפיצוי שבפרק ט' לחוק.
- מדוע נזקקים בכלל לדיני תכנון, ומה הקשר בינם לבין השפעות חיצוניות והוצאות עסקה גבוהות בין בעלי הקרקע.
- איזה אינטרס יש לרשות לקבוע נורמה תכנונית מחמירה מדי כשאין עליה חובת פיצוי, וכיצד מנגנון האיחוד והחלוקה משפיע על התמריצים בבחירת הנורמה.
- מה קורה לבעלי הזכויות כשהרשויות אינן משתמשות במנגנון האיחוד והחלוקה, ומה תפקידו של סעיף 122 לחוק בחלוקת התועלת שבתכנית.
מתוך ספרו של משה רז-כהן איחוד וחלוקה, מהדורה שניה (הוצאת בורסי), התשפ"א-2021
על עקרונות ההקצאה ועל ההליך כולו אפשר לקרוא בעמוד איחוד וחלוקה, ופרקים נוספים מתוך הספר מרוכזים בקטגוריה ספר משה רז-כהן.
