פרק 1 – מבוא
הדינים המסדירים את חלוקת הקרקע למגרשי בנייה ניצבים על הגבול שבין דיני הקניין לבין דיני התכנון והבנייה. הכללים המשפטיים העוסקים ביצירת חלקות קרקע מבוססים על מטרות דיני התכנון ועל שיקולים הנוגעים לדיני הקניין. פעמים מתנגשים השיקולים אלה באלה והדין נדרש לאיזון העדין ביניהם ופעמים האינטרסים השונים מתמזגים אלה באלה.
חלוקה חדשה (רפרצלציה בלעז) היא אמצעי לתכנון שטחי קרקע על פי תפיסה חדשה המיועדת לספק צרכים חדשים. החלוקה, האיחוד או שניהם נדרשים מקום שבו החלוקה הקיימת אינה מאפשרת פיתוח השטח וניצולו באופן יעיל. החלוקה מחדש היא שיטה מתקדמת להקצאה מחדש של שימושי הקרקע באופן יעיל יותר, בתוך הפרשת שטחים לצורכי ציבור.
מאין באות חלקות הקרקע
חלקות קרקע, כפי שהן רשומות בפנקסי המקרקעין, הן תולדה של כמה מקורות אפשריים. מקור אחד הוא הליך המכונה "רישום ראשון". זהו רישום קרקע, בלתי מוסדרת ושאינה רשומה כלל, על שם בעליה. הוראות סעיפים 134 עד 140 לחוק המקרקעין, קובעות את הכלל שלפיו כל אדם התובע זכות במקרקעין, שעדיין אינם רשומים בפנקסי המקרקעין, רשאי לבקש את רישומם.
שני מקורות נוספים שבהם יעסוק ספר זה מצויים בהוראות חוק התכנון והבניה. המקור האחד הוא תשריט חלוקה או איחוד לפי פרק ד' לחוק התכנון והבניה (סעיפים 137 עד 144); המקור השני הוא תכנית. לאיחוד וחלוקה לפי סימן ז' בפרק ג' לחוק זה (סעיפים 120 עד 128). המייחד את המקור האחרון, דהיינו יצירת חלוקת קרקע מכוח תכנית לאיחוד וחלוקה, לעומת יתר המקורות, הוא באפשרות הטמונה בו ליצור מערך חדש של זכויות יש מאין. הוראות החוק, מאפשרות ליצור שינוי מהותי במערך הזכויות.
בהמשך הפרק
- הליך ההסדר כמקור המרכזי ליצירת חלקות הרישום, ומה הוא מביא לרישום.
- מדוע, לדעת המחבר, בתי המשפט טרם הפנימו את היתרונות שבאיחוד וחלוקה לעומת הליכי הפקעה שגרתיים.
- הקשר בין הזכות לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה לבין ההעדפה של איחוד וחלוקה על פני הפקעה.
מתוך ספרו של משה רז-כהן איחוד וחלוקה, מהדורה שניה (הוצאת בורסי), התשפ"א-2021
טקסט נוסף מתוך המבוא לספר מופיע בעמוד מבוא לאיחוד וחלוקה, ומידע על ההליך עצמו בעמוד איחוד וחלוקה.
