פרק 13 – איחוד וחלוקה – סמכות רשות ולא חובה
בפרק זה נעסוק בגבולות שיקול הדעת של מוסד התכנון אם לאשר תכנית איחוד וחלוקה או להימנע מכך; ואם לכלול הוראות לאיחוד וחלוקה בתכנית המקודמת על ידו. מסוגיה זו נגזרת תת-הסוגיה של שאלת גבולות התכנית לאיחוד וחלוקה. דהיינו משבחר מוסד התכנון לקדם תכנית לאיחוד וחלוקה, יהיה עליו להחליט מהן גבולות התכנית. האם לכלול שטח נוסף, או האם לגרוע שטח? לעיתים קרובות, בעלים של חלקות קרקע סמוכות לתכנית לאיחוד וחלוקה, מבקשים לצרפם לתחום התכנית. והשאלה המתעוררת בעניין זה, נגזרת מן הסוגיה הרחבה של אופיו ושל תחום שיקול דעת הרשות באישורה של תכנית לאיחוד וחלוקה.
סמכות רשות ומידת הביקורת השיפוטית
הוראת סעיף 121 לחוק התכנון והבניה, קובעת כי בתכנית מיתאר מקומית ובתכנית מפורטת "מותר" גם לקבוע הוראות בדבר איחוד וחלוקה. הוראת הסעיף – על פי לשונה – אינה כופה על מוסד התכנון לקבוע, בכל תכנית שכזו הוראות בדבר איחוד וחלוקה. על פי לשון הסעיף, מוסד התכנון רשאי ואינו חייב לנהוג כך. הסמכות היא אפוא סמכות רשות.
בהיותה של הסמכות לקדם ולאשר תכנית לאיחוד וחלוקה, בגדר סמכות-רשות, לגופי התכנון המוסמכים, הסמכות לאשר תכנית שכזו או לא לאשרה ומידת ההתערבות של בתי המשפט מועטה. מנעד שיקול הדעת הוא אפוא רחב, ובהתאם מידת הביקורת השיפוטית מצומצמת. עם זאת, קיימות נסיבות שבהן טווח שיקול הדעת מצטמצם, ואופי השיקולים שנדרשת הרשות להביא בחשבון בקבלת ההחלטה, משתנה. כלל-העל הוא, אפוא, כי בית המשפט יימנע מלהתערב בשיקול דעת הרשות אם לכלול בתכנית הוראות לאיחוד וחלוקה ועל המבקש את התערבותו הנטל להצביע על נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות זאת.
שיקולי צדק בין הבעלים
אישור תכנית חדשה המביאה לשינוי יעודי הקרקע, להתוויה מחדש של הדרכים ושטחי הציבור, ולשינוי בהיקפי הבינוי, מביאה עימה, מִנֵּיהּ וּבֵיהּ, להקצאה לא שוויונית ולא פרופורציונלית של ההשבחה ושל הפגיעות בתחום התכנית. חלק מן הבעלים עשוי ליהנות מהשבחה ניכרת וחלק מן הבעלים עלול להיפגע. קשה להפריז בתחושת הקיפוח האוחזת במי שמקרקעיו נפגעים בשל שינוי היעוד שלהם, משנוכח ששכנו זכה בהשבחה עצומה. תחושת הקיפוח עמוקה בייחוד כשהקרקע הנפגעת שבבעלותו, מיועדת לשרת את השימושים הרווחיים שנפלו באמתחתם של אחרים. מובן כי תחושתו של הפרט שנתון הוא לשרירותיות, מביאה לפגיעה באמון במערכת השלטונית. תחושת האזרח שנתון הוא לקפריזה שלטונית תביא להתרופפות האמון ברשות.
בהמשך הפרק
- האם יש צורך בהוראות איחוד וחלוקה כשמגרשי התכנית החדשה תואמים את החלוקה הקדסטרית, כשבתחומה בעלים יחיד או כשהשינויים בגבולות מינוריים.
- האם מוסד התכנון רשאי להותיר את הוראות האיחוד והחלוקה לתכנית עתידית, ומה מידת הביקורת השיפוטית על החלטה כזו.
- כיצד משפיעים פיצול הזכויות בין בעלים רבים או קושי בזיהוי בעלי הזכויות על ההחלטה אם לערוך תכנית לאיחוד וחלוקה.
מתוך ספרו של משה רז-כהן איחוד וחלוקה, מהדורה שניה (הוצאת בורסי), התשפ"א-2021
מידע מעשי על תכניות לחלוקה מחדש מופיע בעמוד איחוד וחלוקה, ועל ליווי משפטי מול ועדות התכנון בעמוד תכנון ובניה.
