פרק 7 – חלוקה למגרשי בנייה
הזיקה בין הקניין לבין התכנון ברורה מאליה. דיני התכנון קובעים את שמותר לבעל הקרקע לבצע בקניינו. דיני התכנון, שנועדו לאזן בין צורכי הציבור לבין ההגנה על קניינו של הפרט, באים לעודד את פיתוח הקרקע וזאת במגבלות הסביבתיות ומתוך קידום צורכי הכלל. הואיל וחלקת הרישום היא היחידה הבסיסית ביותר מושא לבעלות, יש לאפשר לבעל הקרקע לבצע בה עבודות פיתוח באופן שלא יהיה תלוי בבעלי זכויות בחלקות אחרות. משום כך, בדרך כלל, חלקת הרישום מתוכננת כך שאפשר יהיה לפתח בה מיזם עצמאי, נפרד ובלתי תלוי בחלקות אחרות.
מדוע כל חלקה צריכה לעמוד בפני עצמה
המחוקק מבקש למנוע תלות רק בין בעלים פרטיים לשם השלמת פיתוח הקרקע. ההפרדה לחלקות רישום, שהן נושא נפרד לבעלויות, באה אפוא לחסוך בעלויות התיאום בין בעלי הזכויות. אי-התלות, דהיינו אי-הצורך להשיג הסכמה על אופי הבנייה, על היקף הבנייה ועל מועד הבנייה, היא שתאיץ את הפיתוח.
על התכנון לקיים זיקה הדוקה עם מערכת החלקות הקדאסטרית. כך, חטיבת קרקע שבה קיימות חלקות רבות בשטח של חצי דונם, יכול שתתאים לבתי מגורים פרטיים. חלקות גדולות יותר יתאימו לבנייני משרדים או למפעלי תעשייה.
המגרש כבסיס להוראות הבנייה
הרגולצייה הכללית של הוראות הבנייה, המגולמת בחוק, בתכניות המיתאר, בתכניות המפורטות החלות ובתקנות הרלוונטיות, נשענת בעיקר על הגדרתו הגיאוגרפית של המגרש. מכיוון שהמחוקק מניח כי המגרשים יהפכו, בסופו של יום, לנושא נפרד לבעלויות, באים דיני התכנון והאסדרה המפורטת ליצור הרמוניה תכנונית בין בעלי מגרשים גובלים תוך מזעור המפגעים ההדדיים ומציאת נקודת האיזון שבין הצורך בקידום הפיתוח לבין צמצום המטרדים. כך, הוראה שכיחה בתכניות נוגעת לקביעת המרווח המינימלי המותר לבנייה מגבול המגרש. מרווח זה מכונה "קו בניין"; דהיינו הקו הדמיוני אשר בינו לבין גבול המגרש אין לבנות.
ההוראות העוסקות בקיבולת הבנייה המותרת נסמכות אף הן, בדרך כלל, על שטח המגרש. הנוהג שקנה לו שביתה בקרב נסחי תכניות הוא לנקוב בשטח הכולל המותר לבנייה בדרך של קביעת השיעור באחוזים, המבטא את היחס שבין השטח הכולל המותר לבנייה במגרש לבין שטח המגרש. יחס זה זכה לכינוי "אחוזי בניה". הוראות אלה, התולות את נפחי הבנייה המותרים בשטחי המגרשים, מבטיחות חלוקה אחידה של שטחי הבנייה על פני חטיבת קרקע.
בהמשך הפרק
- מדוע, לפי סעיף 145(ז)(2) לחוק התכנון והבניה, לא יינתן היתר בנייה מכוח תכנית שאין בה חלוקה למגרשים, ומה הדין בתכניות שהופקדו לפני 1996.
- שלוש החלופות העומדות לפני מבקש היתר בנייה לפי סעיף 137 לחוק, ועמדת המחבר לגבי כל אחת מהן.
מתוך ספרו של משה רז-כהן איחוד וחלוקה, מהדורה שניה (הוצאת בורסי), התשפ"א-2021
על מגרשי הבנייה ועל היחס בינם לבין חלקות הרישום אפשר לקרוא בפרק מגרשי בנייה, ועל ההליך כולו בעמוד איחוד וחלוקה.
